פסק דין
1.בפני תביעה, בגדרה תובעת התובעת מן הנתבעים פיצוי בסך 6,804 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת, מ.ר 89-482-19 (להלן: "רכב התובעת"), עקב תאונת דרכים.
2.לטענת התובעת, ביום 23.9.10, עצרה רכבה בנתיב הימני, בכביש חד-סיטרי, כאשר היא מצייתת לאור רמזור בכיוון נסיעתה, שדלק באור אדום, ואילו בנתיב השמאלי עצרה משאית מ.ר 19-272-13 (להלן: "המשאית"), בבעלות הנתבעת מס' 1, נהוגה ע"י הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"). לטענת התובעת, במהלך נסיעת המשאית, היא סטתה ימינה, בעוד רכב התובעת עוצר, מעכה את צידו השמאלי של רכב התובעת "והתחילה לגרור אותו". כתוצאה מן התאונה, נגרם לרכב התובעת נזק רכוש, שעלות תיקונו הוא 6,110 ₪. בנוסף, תבעה התובעת עלות עריכת חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, בסך 694 ₪ ובסך הכל, העמידה התובעת תביעתה ע"ס 6,804 ₪.
2.הנתבעת מס' 1 נתבעה בהיותה הבעלים של הרכב. בישיבה שהתקיימה ביום 14.9.10, הוריתי על צירוף הנתבעת מס' 3 (להלן: "הנתבעת") וזאת לבקשה, מאחר שביטחה את המשאית מפני נזקי רכוש לצד ג'.
3.הנתבעים כפרו בטענות התובעת, לרבות בנסיבות אירוע התאונה ובגובה הנזק. לטענת הנתבעים, המשאית לא סטתה ימינה והתובעת היא היא אשר סטתה שמאלה, לכיוון נתיב נסיעת המשאית, וגרמה להתנגשות בין שני כלי הרכב.
4.בפני שתי גרסאות- גרסתה של התובעת, לפיה היא עצרה בנתיב הימני והמשאית היא שסטתה לנתיב נסיעת התובעת, התנגשה ברכבה ו"גררה אותו" (ראו עדותה של התובעת בעמ' 2 שורה 18 לפרוטוקול; ועדותה בעמ' 3 שורה 18 לפרוטוקול), ומאידך, טוען הנתבע בעדותו בפניי, כי התובעת התחילה לנסוע כאשר היא סוטה לכיוון הנתיב השמאלי בו נסע הנתבע, תוך כדי ניסיון מצד התובעת לעקוף רכב שעצר בנתיב הימני ולא זז ממקומו (ראו עדותו של הנתבע בעמוד 4 שורות 11-15 לפרוטוקול). כמו-כן, העיד הנתבע בפניי, כי בעת ההתנגשות, שני הרכבים היו בתנועה (שם, בשורה 14).
5.לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובעת והנתבע ועיינתי בתמונות הנזק שנגרם לשני הרכבים (ת/1 ו- נ/2) ובהודעת התובעת במשטרה (נ/1), הגעתי למסקנה כי התאונה אירעה לאחר שהתובעת סטתה ברכבה לנתיב השמאלי – נתיב נסיעתו של הנתבע וכאשר רכבה טרם השלים השתלבותו במסלול השמאלי החל הנתבע לנסוע ובכך נגרם הנזק לרכבה של התובעת; ולהלן אנמק מסקנתי זו.
6.עיון בתמונות ת/1 המתארות את הנזק שנגרם לרכב התובעת, מעלה, כי מעיכת הכנף השמאלי של רכב התובעת היתה בכיוון- קדימה (דהיינו- ההתנגשות אירעה בדלת הקדמית- שמאלית והמעיכה היתה בכיוון קדמת הרכב, עד לכנף קדמי- שמאלי) . הפגיעה הסתיימה ב-"תלישת" החלק השמאלי של הפגוש הקדמי ממקומו, כלפי חוץ (ראו ת/1).
7.בנוסף, עיון בפגיעה שנגרמה למשאית, מעלה כי כתוצאה מפגיעה זו זזה "המדרגה" שנפגעה לכיוון אחורה. הפגיעה וצורתה מוכיחות, כי בעת ההתנגשות נסעה המשאית קדימה, מכאן, זזה המדרגה אחורה.
8.ובאשר למחלוקת, אם רכב התובעת סטה שמאלה לכיוון נסיעת המשאית- החלטתי לבכר את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת. התובעת טענה במשטרה, כי בעת אירוע התאונה היא נסעה בנתיב הימני ואילו בפניי טענה היא, כי בעת התאונה היא עצרה בנתיב הימני. בנוסף, אילו גרסתה של התובעת, לפיה היא לא סטתה למסלול השמאלי וכי נהג המשאית הוא שסטה לכיוונה, היא גרסה נכונה, לא מצאתי הסבר מדוע היא לא סטתה ימינה כדי למנוע אירוע התאונה או כדי להקטין את נזקיה. לאמור לעיל אוסיף, כי העובדה שהתובעת נאלצה לנסוע אחורה – לאחר שרכבה "נגרר" ע"י המשאית מוכיחה, אף היא, כי רכב התובעת סטה שמאלה, (ראו עדות התובעת בעמ' 3 שורה 2 לפרוטוקול).
9.התמונה מתבהרת, אפוא; שני הנהגים תרמו לתאונה ולנזק; התובעת עשתה זאת ע"י סטיית רכבה שמאלה כדי לעקוף רכב שחסם כיוון נסיעתה; והנתבע שלא ראה את תנועתה זו של התובעת, התנגש ברכב התובעת, לא עצר רכבו ומעך את האזור שבין הדלת השמאלית-קדמית ועד קדמת הכנף השמאלי.
10.לאור קביעתי האמורה בסעיף 9 לעיל, אני מעריך את אשמה התורם של התובעת בהתרחשות התאונה והנזק ב- 60%.
11.לפיכך, אני פוסק לתובעת 40% מן הסכום הנתבע, דהיינו 2,721 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
12.הסכום האמור בסעיף 11 לעיל ישולם ע"י הנתבעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
13.לאור האמור לעיל, איני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.